כאשר דורה חזרה הביתה הייתה מאוד עייפה ונכנסה מיד לחדר מקלחון בדירה השכורה שלה. חזרה אחרי יום עבודה קשה ובדרך עצרה אצל הרופא כדי לדעת מה קרוה עם הבדיקות שעשתה לפני כמה ימים. הרופא היה עסוק והבטיח שיצלצל מאוחר יותר כדי להסביר על הבדיקות. בזמן ההמתנה פגשה את דורון, חבר מזמן של לימודים בית הספר ונזכרו איך הלכו ביחד לקולנו כדי לראות סרטים לילדים. עכשיו דורון לומד להיות פסיכולוג וסיפר שיש לו בעיה בריאותית. לא היה להם זמן לפרט אבל זה משהו קשור למחלת מעיי הדק שזה נקרא מחלת קרוהן שהיא מחלה לא הכי נעימה.

צלצל הטלפון ועל הקו הרופא שהתחיל להסביר על משמאות הבדיקות. לפי דעתו המצב לא בורר והיא צריכה לעשות אותם עוד פעם. לאחר המקלחת דורה התחילה לסדר את הדברים במטבח וחשבה ללכת לנוח קצת למרות שהשעה הייתה כבר כמעט 18. לא הכי טוב להיות לבד אחרי שהחתול יוסי נעלם. אבל אולי הוא יחזור כי באמת יש מצב בבית של דיכאון כללי שמרגישים אותו בכל פינה. איזה טוב יהיה אם מישהו יגיע לביקור.. עדיף בסופו של דבר במקום ללכת לישון מוקדם.
פתאום התחילו כאבי ראש חזקים שלא היו כאלה אף פעם. הלכה לחפש כדור נגד הכאבים. אין שום תרופה בבית. צריך להתלבש ולצאת מהבית כדי לקנות. טוב, נעשה זאת כי בלתי אפשר לסבול כך.

חרדה היא מצב פסיכולוגי רעועשבו אדם נמצא. אדם הנמצא במצב של חרדה חש באיום רציונלי או לא רציונלי שמאיים על שלוות חיו, הדימוי העצמי שלו, אחד מקרוביו, ביתו או כל דבר אחר שחשוב לו. כאשר אדם פונה לפסיכולוג  או פסיכיאטר, סביר להניח שהחרדה שלו אינה רציונלית ושהיא גורמת לקשיים בחיים שלו. הפרעה כגון פוביה שהיא פחד מאובייקט ספציפי שמעורר חרדה חזקה אצל האדם. האובייקט המדובר הוא בד"כ ספציפי מאד ולא מוכלל. כל הסיכויים שיצטרך טיפול פסיכולוגי במוקדם או במאוחר.
הפרעה נוספת היא OCD, שהיא הפרעה שבמהלכה ישנה חרדה חזקה אצל החולה שנרגעת רק לאחר ביצוע טקסים אובססיביים מסוימים, כגון נגיעה בקיר, ניקיון וכדומה.. או הפרעת פאניקה היא הפרעה בה האדם לוקה בהתקפי חרדה המלווים בהזעה, קשיי נשימה ועוד דברים רבים באמצע היום ללא שום גורם מקדים. הפרעה זו בד"כ מלווה ברצון של האדם להסתגר בביתו ולא לצאת. ההפרעות הללו אינן נעימות כלל לאדם, ומקשות מאד על חייו.
ויש עוד רבות כאלו.
לכן, אין פלא שהתפתחו טיפולים שונים ומגוונים, שמטרתם לעזור לאנשים הסובלים מחרדה. פסיכולוג יכול לעזור לאדם להקל על הסימפטומים מהם הוא סובל בשל דרכים. נכון להיום ישנו מגוון רחב של טיפולים אשר מתאימים כמעט לכל אדם. הטיפול הפסיכולוגי שנחשב למוצלח ביותר בבעיות חרדה, הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי. שמקנה לאדם שיטות להתמודדות עם החרדה ועוזר לו להבין למה הוא במצב הזה.
ישנם גם טיפולים תרופתיים שנחשבים לטובים יותר לטווח קצר, עם זאת לטיפול מתמיד בבעיה רצוי לבחור בפתרון אחר. טיפולים אלטרנטיביים שונים קיימים גם הם ויכולים לעזור לאדם הלוקה בחרדה.

מאת: מירה תשובה
המוח שלנו קולט 4 מיליארד פרטי מידע בשנייה, אבל אנו מודעים רק ל 2000 מהם.
אולם, מתוך 2000 פרטי המידע הללו, אנו מודעים רק לאלה הנוגעים לסביבה, לגופינו ולזמן שלנו.
פירוש הדבר הוא שהמציאות מתרחשת במוח כל הזמן. היא מקבלת את המידע אבל לא מפנימה אותו.
העיניים הן כמו עדשת מצלמה, אבל הסרט שמתקבל נמצא בעורף המוח והמוח מדפיס את מה שהוא מסוגל לראות.כלומר, הסרט היחיד שמוקרן במוח הוא מה שאנחנו מסוגלים לראות.
למעשה, אנו רואים רק את מה שאנחנו מאמינים כי הוא אפשרי.
אנו עורכים השוואות בין התבניות שכבר קיימות בתוכנו מכוח ההתניה.
ולכן, כל סיטואציה שמתרחשת נערכת במוחנו האחורי השוואה בין התבניות שכבר קיימות בתוכנו.
כפועל יוצא מכך, במידה ובעבר נפגענו מסיטואציה, הפעם הפחד ינהל אותנו ולא נוכל לצאת לפעולה.
יש משפט שאומר :ילד מרוב אור לא רואה את הפחד, ומבוגר מרוב פחד, לא רואה את האור.

התפיסה החומרית של ימינו גוזלת מאיתנו את הצורך להרגיש אחראים לחיינו.
שהרי למעשה, מה שמתרחש בתוכנו, יברא את מה שקורה מחוצה לנו.
האם ייתכן שאנחנו מותנים בחיי היום- יום שלנו באופן שבו אנו יוצרים לנו את חיינו עד כדי כך שהשתכנענו כי אין לנו כל שליטה? ה-"טריק" האמיתי להנאה מהחיים אינו להיות שותף לידע אלא שותף לתעלומה.

דוגמא מוחשית מהמציאות :
בשבת האחרונה לקחתי בפעם הראשונה את הכלבה שלי לחוף הים. היא גורה בת 9 חודשים, צעירה בגיל וקטנה במיימדים .
מניסיון העבר כשקילחתי אותה בביתי נאבקתי על מנת להשאיר אותה באמבטיה וזאת בלשון המעטה לא היה קל.
הבנתי שמים והיא, לא חברים. היא מפחדת. ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בים.
הגענו לחוף, נכנסתי למים והיא החלה לבדוק את השטח. היו כמה ניסיונות להיכנס אחרי למים, הגיח גל שכמובן יותר גבוה ממנה ואופס, היא בורחת אחורנית לחוף המבטחים.
על מנת לנסות להפיג את החשש, הרמתי אותה לזרועותיי ונשאתי אותי למים הרדודים.  גם זה לא עזר.
הכלבה, מפחדת !
לאחר כמה ניסיונות כושלים,  אני צופה בה מקו המים ורואה שהיא החלה לרוץ אחרי ילד עם גלשן…
נכנסת ישר לתוך המים "המפחידים" והפלא ופלא, מתחילה לשחות !!!
היא לרגע שכחה מהכול.מהתבניות,מהמשוואות, מהפחד שניהל אותה. מה שהיא ראתה מול העיניים זה משחק.  ומשחק זה דבר כיפי ששווה לרדוף אחריו. מטרה נעלה.

אחרי כמה שניות, היא כמובן קלטה שהיא במים, שוחה, נבהלה וברחה לחוף. את המשחק החדש, הילד עם  הגלשן, היא לא הצליחה לתפוס אבל היא הצליחה להשתלט על הפחד.
מאותו רגע ואילך, חווית המים הפכה עבורה לדבר מענג ומשעשע.

כך גם אנחנו. המון פעמים אנו רוצים דבר מה. המון פעמים אנו מציבים לעצמנו מטרות.
אבל ברגע שאנו מתחילים לחשוב, לתהות, לראות את המציאות מתוך התבניות שלנו… הגלשן בורח ואנחנו…נשארים לבד על החוף.

על מנת לשנות את התבניות ולצאת לפעולה, עלינו להתבונן בתבניות, לזהות אותן, להתמודד עם ה " מציאות " ולהבין שזו בסה"כ תבנית/מציאות שאנו יצרנו ולכן גם ניתן לשנות אותה .
התמודדויות והתבוננויות אלו, משנות את חיינו ומאפשרות לנו לחיות בהוויה של שפע אין סופי.
זוויות הראייה שלנו מתרחבות ואנו מתחילים לאפשר לעצמנו לקלוט ולאחר מכן ליישם עוד ועוד אפשרויות.
חשוב לזכור, היקום מציע לנו שפע אין סופי.
על מנת לחיות את השפע, עלינו ללמוד להכיל אותו .
אחד הפרמטרים הכי חשוב בעולם האימון האישי הוא אימון להכשרה לשפע.
פרופ' ראנדי פאוש כתב בספרו ההרצאה האחרונה:
"מזל הוא כשההכנה פוגשת את ההזדמנות"
ואני אוסיף ואומר שמזל הוא כשההכנה פוגשת את ההזדמנות במקום את הפחד, החשש, התבנית הישנה.

מאת: מירה תשובה, מאמנת מוסמכת לניווט התודעה  miratsh@bezeqint.net

המוח שלנו קולט 4 מיליארד פרטי מידע בשנייה, אבל אנו מודעים רק ל 2000 מהם.

אולם, מתוך 2000 פרטי המידע הללו, אנו מודעים רק לאלה הנוגעים לסביבה,לגופינו ולזמן שלנו.

פירוש הדבר הוא שהמציאות מתרחשת במוח כל הזמן.היא מקבלת את המידע אבל לא מפנימה אותו.

העיניים הן כמו עדשת מצלמה, אבל הסרט שמתקבל נמצא בעורף המוח והמוח מדפיס את מה שהוא מסוגל לראות.כלומר, הסרט היחיד שמוקרן במוח הוא מה שאנחנו מסוגלים לראות.

למעשה, אנו רואים רק את מה שאנחנו מאמינים כי הוא אפשרי.

אנו עורכים השוואות בין התבניות שכבר קיימות בתוכנו מכוח ההתניה.

ולכן ,כל סיטואציה שמתרחשת נערכת במוחנו השוואה בין התבניות שכבר קיימות בתוכנו.

כפועל יוצא מכך, במידה ובעבר נפגענו מסיטואציה מסוימת הפעם, הפחד ינהל אותנו ולא נוכל לצאת לפעולה .

ילד מרוב אור לא רואה את הפחד, ומבוגר מרוב פחד, לא רואה את האור.

התפיסה החומרית של ימינו גוזלת מאיתנו את הצורך להרגיש אחראים לחיינו.

שהרי למעשה, מה שמתרחש בתוכנו, יברא את מה שקורה מחוצה לנו.

האם ייתכן שאנחנו מותנים בחיי היום- יום שלנו באופן שבו אנו יוצרים לנו את חיינו עד כדי כך שהשתכנענו כי אין לנו כל שליטה? ה-"טריק" האמיתי להנאה מהחיים אינו להיות שותף לידע אלא שותף לתעלומה.

דוגמא מוחשית מהמציאות :

בשבת האחרונה לקחתי בפעם הראשונה את הכלבה שלי לחוף הים. היא גורה בת 9 חודשים, קטנה .

כשקילחתי אותה בביתי נאבקתי על מנת להשאיר אותה באמבטיה וזה בלשון המעטה לא היה קל. הבנתי שמים והיא, לא חברים. היא מפחדת. ועל אחת כמה וכמה כשמדובר בים.

הגענו לחוף,נכנסתי למים והיא התחילה לבדוק. ניסתה להיכנס אחרי, הגיח גל שכמובן יותר גבוה ממנה ואופס, היא בורחת אחורנית.

על מנת לנסות להפיג את החשש, הרמתי נשאתי אותה בזרועותיי למים הרדודים. גם זה לא עזר.

הכלבה,מפחדת .

לאחר כמה ניסיונות כושלים, אני צופה בה מהמים וקולטת שהיא רצה מהחוף אחרי ילד עם גלשן…

ונכנסת ישר לתוך המים "המפחידים" והפלא ופלא, מתחילה לשחות !!!

היא לרגע שכחה מהכול.מהתבניות,מהמשוואות, מהפחד שניהל אותה. מה שהיא ראתה מול העיניים זה

משחק. ומשחק זה דבר כיפי ששווה לרדוף אחריו. מטרה נעלה.

אחרי כמה שניות, היא כמובן קלטה שהיא כבר שוחה במים וברחה לחוף. את המשחק החדש, הילד עם  הגלשן היא לא הצליחה לתפוס אבל היא הצליחה להשתלט על הפחד.

מאותו רגע ואילך, חווית המים הפכה עבורה לדבר מענג ומשעשע.

כך גם אנחנו. המון פעמים אנו רוצים דבר מה. המון פעמים אנו מציבים לעצמנו מטרות.

אבל ברגע שאנו מתחילים לחשוב, לתהות, לראות את המציאות מתוך התבניות שלנו… הגלשן בורח ואנחנו…

נשארים לבד על החוף.

על מנת לשנות את התבניות ולצאת לפעולה, עלינו להתבונן בתבניות, לזהות אותן, להתמודד עם ה " מציאות "

ולהבין שזו בסה"כ תבנית/מציאות שאנו יצרנו ולכן גם ניתן לשנות אותה .

התמודדויות והתבוננויות אלו, משנות את חיינו ומאפשרות לנו לחיות בהוויה של שפע אין סופי.