מאת: מירה תשובה
בילדות למדנו שעל מנת לקבל יחס עלינו "לייצר" משהו.
בכבר בגיל הינקות כאינסטינקט בסיסי, בכל פעם שרצינו משהו או כשמשהו הפריע את מנוחתנו, הקמנו קול זעקה או בכי. ברוב המקרים, ע"י הרעש שהקמנו זכינו לתשומת הלב וקיבלנו את מבוקשינו.
עם השנים, למדנו לדבר וע"י כך ניסינו לתקשר ולרתום את הסביבה להשגת מבוקשינו. אך מכיוון שאנו מתנהלים מתוך התרגומים שנוצרו בתודעה שלנו, שזה האוטומט שמנחה אותנו, ברוב המקרים נחלנו כישלון.(בהמשך אתן דוגמאות לאוטמט) . אצל אלו מבינינו על טיפול זוגי שהביטחון והדימוי העצמי שלהם נמוך, המשימה הזו קשה ומכופלת.
ומדוע ? מכיוון שאנו לא באמת מאמינים שמי שאנחנו מספיק טוב ולכן גם לא מגיע לנו לקבל את מבוקשינו .ולכן אנו לומדים להשיג את המגיע לנו ממקום של חולשה.ע"י דרמות, מחלות, ומסיכות המסכנות.
דוגמאות להשגת תשומת לב דרך האוטומט שמנחה אותנו:
המון פעמים כשקשה לנו להתמודד עם המציאות, אנו בוחרים בדרך הקלה אותה אנו מכירים.
מייצרים לעצמנו מחלה כל שהיא על מנת לא ללכת לבית הספר/לעבודה/לפגישה חשובה. מה שקרוי המחלות הפסיכוסומאטיות. שוכבים עם גב תפוס במיטה, מקבלים תשומת לב מהמשפחה ומקבלים גם את העזרה לה ייחלנו אך לא ידענו כיצד לבקש אותה.
כמה מאיתנו מכירים את התקופות בהן אנו מרגישים שאנחנו ממש ממש צריכים חופש או ביטחון עצמי.
אבל יודעים שכרגע זה בלתי אפשרי.אך למרבה הפלא, שבועיים לאחר מכן אנו מוצאים את עצמנו במיטה. חולים.?
כמה מאיתנו מכירים את הסיטואציה שבה ילדים, תלמידי בי"ס כשקשה להם להתמודד, קמים עם כאב בטן או מפתחים חום על מנת להישאר בבית, לקבל חום אהבה ותשומת לב ולא להתמודד ?
חלקנו אף מייצרים דרמות שאנחנו באמת מאמינים בהן. וכל זאת על מנת למשוך תשומת לב. וכשקשה לנו להתמודד עם דיכאון תשומת הלב שייצרנו, אנו תוקפים כדי לאפשר לנו לברוח, ליצור לעצמנו שקט ולא להתמודד. לא לחינם נאמר שההגנה הכי טובה היא התקפה !
יש אנשים שלא מאמינים שמגיע להם לקבל ועסוקים בנתינה בלבד. שמים את מסכת המסכנות ובכך מקבלים מהסביבה את תשומת הלב והיחס.
אני מכירה אדם, שכל חייו הוא "רדף" אחר כבוד.
בצעירותו הוא השיג את הכבוד ע"י עוצמה ודרמות. הוא השיג את המטרה תוך יצירת פחד בסביבה שלו.
לאחר כמה שנים, הוא עבר תאונה והשתתק בחצי גופו התחתון. התמודדות לא פשוטה.
יחד עם זאת, הוא השיג את הכבוד ! הנכות משרתת את הכבוד .
מאפשרים לו לא לעמוד בתור, מאפשרים לו הקלות למיניהן ומבחינתו, הוא מקבל כבוד !
נשמע הזוי ? אז זהו שלא.
זאת מציאות שאנו יוצרים לעצמנו, מתוך דפוסי ההתנהלות שאנו לא מודעים להם.
בשורה התחתונה, כולנו זקוקים לתשומת לב.
השאלה שבה עלינו להתבונן היא האם הדרך בה אנו משיגים את מטרותינו היא דרך מקדמת או מעכבת.
האם הדרך בה אנו מתנהלים מייצגת את מי שאנחנו באמת או שהיא מייצרת נוחות/נכות?
על מנת להתנהל מהמקום המקדם עלינו להתבונן, ליצור את האמונה והביטחון בעצמנו להיות מוכנים להסיר את המסכות, להיות מוכנים לוותר על הדרמות, וכן לבחור להתמודד.
ולסיכום:
כשאנו מתנהלים ללא המסכות, ומאפשרים לעצמנו להיות מי שאנחנו, מוכנים לוותר על
ה- " אני נראה" או על ה – LOOKING GOOD מול הסביבה ומול עצמנו, ויוצרים תקשורת, אנו גם משיגים את המטרות שלנו, חיים בתחושת סיפוק, רוכשים ביטחון והעצמה עצמית וסביבתית וחיים מתוך עוצמה והוויה (being) של חופש והשתדרגות מתמדת.
ובכך נמצא את עצמנו מועצמים ולא רק משום שהתמודדנו. אלא משום שפתאום נגלה שאת הכבוד ותשומת הלב לה אנו כ"כ זקוקים אנו מקבלים באהבה רבה וללא מאמץ.
תגיות: ביטחון עצמי, דימוי העצמי, תשומת לב
